שני שירים של אלחנדרה פיאסרניק

זכות

משאבד השם שקרא לי,
פניו מתגוללים בתוכי
כקול המים בלילה,
מים נופלים אל מים,
וחיוכו הוא אחרון השורדים,
לא זכרוני

העינים הפקוחות
מישהו מודד בבכי
את היקף השחר.
מישהו דוקר את הכר
בחיפוש אחר מקום מנוחתו
הבלתי אפשרי.