מידד היקר,
לפני שנה וכמעט חמישה חודשים אבדתי חבר ממש טוב... שרתתי עם עמית ביחד ברותם האמת היינו די קרובים אני חושבת שאת הבשורה על מותו קבלתי בין הראשונים כשהוא היה עדיין בגדר נעדר... עברה כמעט שנה וחצי מאז ואני מתחילה להבין שרק כיום אני מתחילה לעכל, הגוף הגדול העינים העדינות החיוך היפה הכל עדיין חרוט וחקוק בראש ובלב כאילו לא עבר כ"כ הרבה זמן.
את העובדה שעמית נהרג לקח לי זמן לקבל מאז הלויה לא עליתי לקבר לא הגעתי לנחם בשבעה אולי פשוט כי התכחשתי אולי כי זה כאב מדי דברים שהיום בדיעבד אני מתחרטת עליהם. המון פעמים ראיתי אתכם מגיעים לפלוגה ומשום מה תמיד חששתי להתקרב להעז להגיד ולספר לכם את מה שאתם מבינים כיום בוודאי טוב יותר מתמיד, עמית היה התגלמות הטוהר והטוב אדם שכולו רצונות טובים חבר נאמן וסוג של אח גדול. ה' עדי כמה אהבתי, הערכתי והערצתי את הבחור. עברה כמעט שנה וחצי והפצע עדיין
כואב.
המון זמן חשתי בצורך לשתף לו רק יכלנו אנו החברים להקל במעט על כל הכאב העצום שאתם חשים... עוטפת את משפחתכם בהמון חום ואהבה והלוואי והיה בידי הכח להקל.. דנה שטרית.
